תירוקסין

מבוא

תירוקסין, או "T4", הוא הורמון המיוצר בבלוטת התריס. להורמוני בלוטת התריס יש ספקטרום רחב מאוד של פעילות והם חשובים במיוחד למטבוליזם אנרגטי, צמיחה והתבגרות. מכיוון שהורמוני בלוטת התריס, ובכך גם תירוקסין, נתונים לולאת בקרה סופר-מורכבת ומורכבת מאוד ותלויים בנוכחות "יוד", התריס רגיש מאוד להפרעות תפקודיות. תפקוד יתר ותת-פעילות של בלוטת התריס הם אפוא תמונה קלינית נפוצה מאוד.

קרא עוד בנושא: הורמוני בלוטת התריס

מבנה התירוקסין

התירוקסין מיוצר ומשתחרר בבלוטת התריס. בין היתר הוא מורכב משני "טבעות מולקולריות" המחוברות זו לזו דרך אטום חמצן. יש בסך הכל ארבעה אטומי יוד על שתי הטבעות, שניים כל אחד על הטבעת הפנימית והחיצונית. מסיבה זו מכונה גם תירוקסין "T4" או "טטרה-יודותירונין". היוד מייצג אפוא אבן בניין חשובה בסינתזה של הורמוני בלוטת התריס, הוא נספג מהדם לבלוטת התריס ומומר מייד כך שהוא לא יוכל לעזוב אותו שוב. מנגנון זה ידוע גם בשם "מלכודת יוד".

מכיוון שיוד כה חיוני לסינתזה של הורמוני בלוטת התריס ובכך לתפקודם, תמיד צריכה להיות אספקה ​​מספקת של יוד בגוף, אחרת קיים סיכון להופעת יתר של בלוטת התריס. זו הייתה בעיה שכיחה, במיוחד בתקופות קדומות יותר, מכיוון שעדיין לא היה מלח מיוד. כיום מחסור ביוד הוא גורם נדיר למדי להפעלת בלוטת התריס באירופה.

המבנה המדויק של התירוקסין חשוב מאוד לתפקודו, שכן אפילו הבדל קטן יכול לגרום לשינוי גדול בתוקף. דוגמא טובה לכך היא הורמון בלוטת התריס השני החשוב "T3" או "טריודותירונין". זה שונה מ- T4 אך ורק בכך שיש לו יוד אחד פחות על הטבעת החיצונית ולכן רק שלושה אטומי יוד בסך הכל.

הורמוני בלוטת התריס הם מולקולות מסיסות בשומן. המשמעות היא שהם מתמוססים רק בחומר שומני ו"משקעים "במים. זה כמו שמישהו מפיל טיפת שומן במים ומקווה שזה יתמוסס. מכיוון שתירוקסין, כמו כל ההורמונים, מועבר עם הדם בגוף וזה מימי מאוד, עליו להיות מחויב לחלבון תעבורה. כשנקשר לחלבון, התירוקסין שורד בגוף כשבוע. כאשר ההורמון הגיע ליעדו, הוא נפרד מחלבון ההובלה וחוצה את קרום התא של תא המטרה, שם הוא פורש את השפעתו.

משימות / פונקציה של תירוקסין

הורמונים הם מה שמכונה "חומרי שליח בגוף". הם מועברים בדם ומעבירים את המידע שלהם לתאים שביעדם במגוון דרכים. הורמוני בלוטת התריס אפילו מעבירים את האותות שלהם ישירות ל- DNA. הם נקשרים ישירות לאלו ומקדמים את קריאת המידע הרלוונטי, שהוא קריטי להשפעתם. החיסרון הוא שלוקח זמן רב משמעותית להשפיע על ה- DNA. היתרון, עם זאת, הוא שגם תוחלת החיים של ההורמונים וגם ההשפעות ארוכות יותר.

שני הורמוני התריס, תירוקסין וטריודו-תירונין, נבדלים זה מזה רק ביכולתם להמיר זה לזה. לפיכך, כאשר מוזכר תירוקסין להלן, נועד גם טריודותירונין.

המשימות החשובות ביותר של בלוטת התריס הן מטבוליזם אנרגיה וצמיחה. התירוקסין מעודד את חילוף החומרים באנרגיה על ידי הגדלת כמות הסוכר החופשי בדם, המשמש כספק אנרגיה. לצורך זה מחד גידול בייצור מולקולות הסוכר של הגוף ומצד שני מאגרי הסוכר הקיימים מתפרקים ומשתחררים לדם. בנוסף לאספקת סוכר, זמינים ספק חשוב נוסף, כלומר שומנים. התירוקסין מעודד את פירוק השומן האגירה, שמומר גם הוא לאנרגיה בתהליך מורכב יותר. השפעה חשובה נוספת היא הורדת רמת הכולסטרול בפלזמה על ידי קידום חילוף החומרים הכולסטרול של התאים. המרת סוכר ושומן לאנרגיה יוצרת גם חום. זה מתעצם בנוסף על ידי השפעה אחרת, מסובכת יותר, של תירוקסין, וזו הסיבה, למשל, חולים עם בלוטת התריס יתר מזיעים ולובשים רק בגדים קלים בימים קרים יותר.

בנוסף למטבוליזם האנרגטי, ההשפעה העיקרית השנייה של הורמוני בלוטת התריס ניכרת בגדילה. זה ממלא תפקיד חשוב במיוחד בקרב ילדים ומתבגרים ולכן הוא נבדק כחלק מההקרנה של הילוד. התירוקסין מעודד צמיחה והתבגרות של תאים, בעיקר באמצעות שחרור הורמוני גדילה נוספים, וחשוב במיוחד להתפתחות המוח בילודים. אם בלוטת התריס תת-פעילה לא מתגלה ומטופלת בזמן טוב, היא עלולה להוביל להפרעות גדילה והתפתחות.

בנוסף לשני התפקודים העיקריים, תירוקסין פועל גם על רקמת החיבור ויש לו פונקציה תומכת בה. בחולים עם תפקוד תת-פעיל, יכול להתפתח מה שמכונה "מיקסדמה". התירוקסין משפיע גם על הלב. זה גורם הן לעלייה בדופק והן לעלייה בכוח ההתכווצות. כאמור, בלוטת התריס מייצרת כמות קטנה של טריאודותירונין (T3) בנוסף לתירוקסין (T4). שני ההורמונים פועלים באותה צורה, אך נבדלים זה מזה בעוצמתם. ל- T3 השפעה חזקה פי שלוש כמו T4. זו הסיבה שחלק גדול מה- T4 (כ- 30%) מומר לאחר מכן ל- T3. עם זאת, טריודיאתירונין אינו יציב במיוחד ורק שורד בדם למשך יום אחד.

קרא עוד בנושא: הורמונים T3 - T4

סינתזה תירוקסין

סינתזת התירוקסין מתרחשת בבלוטת התריס. זה סופג יוד מהדם ומעביר אותו למה שמכונה "תירוגלובולין". תירורוגלובולין הוא חלבון דמוי שרשרת הנמצא בבלוטת התריס, שהוא הבסיס לסינתזה של הורמוני בלוטת התריס. העברת יוד יוצרת מולקולות עם שלושה או ארבעה אטומי יוד. בשלב האחרון מופרדים חלקים משרשרת החלבון ובהתאם למספר האטומים של היוד נוצרים ההורמונים הסופיים T3 (טריודותירונין) ו- T4 (טטריאודותירונין / תירוקסין).

מנגנון רגולציה

כחומרים שליחים בגוף, ההורמונים אחראים על ויסות תהליכים שונים. אולם כדי לשלוט בהשפעתם, הם עצמם נתונים למנגנון רגולציה מורכב ורגיש מאוד. המקור הוא באזור מרכזי במוח, "ההיפותלמוס". ההורמון "TRH" (הורמון משחרר תירוטרופין) מיוצר. TRH משתחרר לדם ונוסע לתחנה הבאה בלולאת הבקרה, בלוטת יותרת המוח או "בלוטת יותרת המוח". שם זה גורם לשחרור של הורמון אחר, "TSH" (הורמון מגרה בלוטת התריס), שמוחזר כעת לדם ומגיע ליעדו הסופי, בלוטת התריס.

TSH מאותת לבלוטת התריס לשחרר תירוקסין (T4) וטריודותירונין (T3), המופצים עם הדם בגוף ויכולים כעת להשפיע בפועל. מנגנון הוויסות אפשרי לא רק בכיוון אחד, אלא גם בכיוון השני. ל- T3 ו- T4 השפעה מעכבת הן על TRH והן על TSH. מנגנון זה מכונה ברפואה "עיכוב משוב". הורמוני התריס נותנים אפוא משוב על כמות ההורמונים שכבר שוחררו וכך מונעים ייצור יתר.

קרא עוד בנושא: ל-תירוקסין

שיעור הורמונים

הורמוני בלוטת התריס כמו תירוקסין (T4) וטריודו-טירונין (T3) שייכים למה שמכונה הורמונים "ליפופיליים", כלומר הם מסיסים בשומן. הם שונים מההורמונים המסיסים במים (הידרופיליים) בכך שהם מסיסים בצורה גרועה בדם ולכן הם חייבים להיות קשורים לכביכול חלבוני תעבורה. אולם היתרון שלהם הוא שמצד אחד יש להם אורך חיים ארוך יותר ומצד שני הם יכולים בקלות לחצות את קרום התא הליפופילי ולהעביר את האותות שלהם ישירות ל- DNA הכלול בגרעין התא.